אישור פסק בוררות בבית המשפט: הליך, מועדים ואגרות

קיבלתם פסק בוררות לטובתכם. הבורר קבע שהקבלן הראשי חייב לכם 1.4 מיליון שקלים בגין עבודות שבוצעו ולא שולמו. אתם מחזיקים מסמך חתום, מנומק ומחייב. ואז אתם מגלים שאי אפשר לעשות איתו כלום. ההוצאה לפועל לא תפתח תיק, הבנק לא יעקל, והחייב ממשיך בשלו.

הפער הזה בין תוקף לאכיפות הוא נקודת התורפה של כל פסק בוררות. סעיף 21 נותן לפסק מעמד של מעשה בית דין, אבל שיניים הוא מקבל רק בסעיף 23. ההליך עצמו פשוט וזול, ורוב בעלי העסקים מופתעים לגלות עד כמה.

לאן פונים ובאיזו דרך

סעיף 1 לחוק הבוררות מגדיר את "בית המשפט" לעניין החוק כבית המשפט המחוזי, למעט לעניין סעיפים 5 ו-9. אישור פסק, כמו ביטולו, נדון תמיד במחוזי. שווי הסכסוך אינו משנה: גם פסק על 90 אלף שקלים יאושר במחוזי.

הסמכות המקומית נקבעת בתקנה 3 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות. אפשר לפנות לבית המשפט שבאזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מקום עסקו של המשיב, לבית המשפט שבאזורו התקיימה הבוררות, לבית המשפט שבאזורו נעשה המעשה נושא הסכסוך, או לבית משפט שהצדדים הסכימו עליו. אם אף אחת מהחלופות אינה מתקיימת, הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי בירושלים. תניית שיפוט מוסכמת בחוזה חוסכת את הדיון המקדמי הזה לגמרי.

בקשה בכתב, לא המרצת פתיחה

עד לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, ההליך נפתח בהמרצת פתיחה. תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שנכנסו לתוקף בתחילת 2021, ביטלו את המרצת הפתיחה. תקנה 54 קובעת שפנייה שהדין מורה לעשותה שלא בדרך של תובענה תיעשה בבקשה בכתב, ותיקון לתקנות הבוררות קבע במפורש שהפנייה תוגש בדרך של בקשה בכתב במקום בדרך המרצה.

המשמעות המעשית: מגישים בקשה בכתב הנתמכת בתצהיר. סימון סוג התיק במערכת נט המשפט נותר הפ"ב, ראשי תיבות היסטוריים של המרצת פתיחה בוררות, וזו תווית טכנית בלבד שאין ללמוד ממנה על אופן ההגשה.

מגבלת שמונת העמודים

תיקון לתקנות משנת 2021 הגביל את היקף כתבי הטענות בהליכי בוררות. תקנה 9(ב) קובעת שהבקשה והתשובה יהיו עד 8 עמודים כל אחת, והתצהיר התומך עד 6 עמודים. זו מגבלה שמפתיעה עורכי דין שרגילים לכתבי טענות ארוכים, והיא משנה את אופן הכתיבה.

בבקשת אישור פשוטה המגבלה אינה מכבידה. מצרפים את הסכם הבוררות, את הפסק, תצהיר קצר ובקשה תמציתית. הלחץ מתחיל כשהצד השני הגיש בקשת ביטול מפורטת ואתם צריכים להשיב עליה, לאשר את הפסק ולהתמודד עם עשר עילות אפשריות, הכל בשמונה עמודים. במצב כזה, הבחירה מה להשמיט חשובה כמו הבחירה מה לכתוב.

מי מגיש ומה מצרפים

הבקשה מוגשת בידי בעל דין בבוררות. בפועל מגיש אותה הצד שהפסק ניתן לטובתו, אך אין מניעה שיגיש אותה גם הצד שחויב, למשל כשהוא מעוניין לקבע את סופיות ההכרעה ולסגור חשיפה נוספת. סעיף 4 לחוק מרחיב את התחולה גם על חליפי הצדדים, ולכן גם נמחה, יורש או בעל תפקיד יכולים לפעול מכוח הפסק.

לבקשה מצרפים את הסכם הבוררות או את שטר הבוררין, את פסק הבוררות עצמו על נספחיו, ותצהיר המאמת את העובדות. אם ניתנה החלטת תיקון או השלמה לפי סעיף 22, יש לצרף גם אותה, מפני שהפסק המחייב הוא הפסק כפי שתוקן. בבוררות שהתנהלה במוסד, מקובל לצרף גם את כללי המוסד שחלו על ההליך, מפני שהם חלק ממסגרת ההסכמה בין הצדדים.

למה ההליך פטור מאגרה

בקשת אישור פסק בוררות נכללת ברשימת הפטורים מאגרה שבתקנות בתי המשפט (אגרות). זהו אחד היתרונות הכספיים הבולטים של הבוררות, והוא נשכח כמעט תמיד בהשוואות בין המסלולים.

שימו לב למה שהטבלה מראה. שני שותפים שנפרדים בסכסוך על שווי של 8 מיליון שקלים ישלמו בבית המשפט אגרה בשש ספרות. אותם שותפים שהעבירו את הסכסוך לבוררות ישלמו שכר בורר ואפס אגרה בשלב האישור. גם מי שמפסיד ורוצה לתקוף משלם אגרה קבועה שאינה נגזרת משווי הסכסוך. זהו הבדל מבני, לא עניין של הנחה נקודתית.

מה בית המשפט בודק בבקשת אישור

סעיף 23(א) קובע שבית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין, לאשר פסק בוררות. הבדיקה אינה בדיקה מהותית של נכונות ההכרעה. בית המשפט אינו קורא את הפסק כדי לבחון אם הבורר צדק, מפני שאינו יושב כערכאת ערעור על הבורר. הוא בודק שהפסק קיים, שהוא עומד בדרישות הצורה של סעיף 20, ושאין בפניו עילה שמצדיקה אחרת.

סעיף 23(ב) הוא ההוראה שסוגרת את הדלת בפני התנגדויות סתמיות. הוא קובע שלא תישמע התנגדות לאישור הפסק אלא בדרך של בקשת ביטול לפי סעיף 24 או בדרך של ערעור לפי סעיף 29ב. אי אפשר להתייצב לדיון ולטעון שהפסק לא צודק. מי שמבקש לתקוף חייב להגיש בקשת ביטול מנומקת בתוך 45 הימים, או להשתמש במנגנון הערעור המוסכם, אם הצדדים קבעו כזה מראש.

כשמוגשות שתי בקשות במקביל

התסריט השכיח הוא זה: הזוכה מגיש בקשת אישור, המפסיד מגיש בקשת ביטול, ושתי הבקשות נדונות יחד. סעיף 28 מייעל את הדברים ומורה שאם נדחתה בקשת הביטול, בית המשפט יאשר את הפסק גם אם לא הוגשה בקשת אישור כלל. במילים אחרות, מי שהגיש בקשת ביטול ונכשל מוצא את עצמו מול פסק מאושר ואכיף, בלי שהצד השני נדרש להתחיל הליך חדש.

סעיף 27(ג) משלים את התמונה מהכיוון ההפוך: לאחר שאושר הפסק, לא ניתן עוד לבקש את ביטולו. החריג הוא העילה שעניינה תרמית או ראיות חדשות, שעליה סעיף 27(ג) אינו חל. לכן, מי ששוקל לתקוף את הפסק חייב לפעול לפני האישור ולא אחריו. פירוט העילות והמועדים במאמר על ביטול פסק בוררות.

כשאין בידכם פסק כי הבורר מעכב אותו

לא ניתן לאשר פסק שלא נמסר. סעיף 33 מקנה לבורר זכות עיכבון על הפסק עד לתשלום שכרו, וזו סיטואציה שכיחה כשאחד הצדדים מפגר בתשלום. שתי דרכי פעולה עומדות לצד שרוצה להתקדם: סעיף 31 מאפשר לצד לשלם את חלקו של המפגר ולחזור אליו אחר כך, ובית המשפט מוסמך להורות על מסירת הפסק כנגד הפקדה או ערובה. בשני המקרים התשלום אינו אובד, והוא נכנס לחשבון ההוצאות בהמשך.

שמירת נכסים בזמן שההליך מתברר

בין מתן הפסק לבין אישורו עובר זמן. בתיק פשוט מדובר בשבועות, ובתיק שבו הוגשה בקשת ביטול מנומקת מדובר בחודשים. בפרק הזמן הזה החייב יודע בדיוק כמה הוא חייב, יודע שעדיין אי אפשר לגבות ממנו, ולעיתים פועל בהתאם.

סעיף 29 נותן מענה. הוא מסמיך את בית המשפט, בעת הדיון בבקשת אישור או בבקשת ביטול, להורות על עיקול נכסים, על עיכוב יציאה מהארץ ועל מתן ערובה. הבקשה מוגשת במקביל לבקשת האישור, והיא נבחנת לפי אמות המידה המקובלות בסעדים זמניים: ראיות מהימנות לכאורה, מאזן נוחות וניקיון כפיים. ההבדל לטובתכם הוא שכאן כבר קיים פסק בוררות מחייב, וזו תשתית ראייתית חזקה בהרבה מכתב תביעה.

פסק שניתן מחוץ לישראל

המסלול שתואר כאן הוא מסלול הפסק הפנימי. פסק שניתן מחוץ לישראל אינו מאושר לפי סעיף 23 הרגיל אלא לפי סעיף 29א, שמפנה לאמנה הבין-לאומית שישראל צד לה. בפועל מדובר באמנת ניו-יורק משנת 1958, שישראל אשררה ללא הסתייגויות. הכללים שם שונים: נדרשים מסמכים מקוריים או העתקים מאושרים, נדרש תרגום מאושר לעברית, ועילות הסירוב הן אלה המנויות באמנה ולא עילות סעיף 24. פירוט במאמר על אכיפת פסק בוררות חוץ.

מה קורה אחרי האישור

סעיף 23(א) קובע שמשאושר הפסק, דינו לכל דבר, למעט ערעור, כדין פסק דין של בית המשפט. שלוש נקודות נובעות מכך.

ראשית, אכיפה. אפשר לפתוח תיק בהוצאה לפועל ולנקוט את מלוא הליכי הגבייה: עיקול חשבונות בנק, עיקול רכב, הגבלות על החייב ומימוש נכסים. ראו אכיפת פסק בוררות בהוצאה לפועל.

שנית, סופיות. הפסק המאושר חוסם התדיינות חוזרת באותה עילה, וכאמור חוסם גם בקשת ביטול מאוחרת.

שלישית, ערעור. על הפסק עצמו אין ערעור. על החלטת בית המשפט שאישרה או שביטלה את הפסק ניתן לערער ברשות לפי סעיף 38 לחוק. זו הבחנה עדינה שכדאי להפנים: מה שנתקף בערכאה גבוהה יותר הוא שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, לא ההכרעה של הבורר.

מה לעשות עכשיו

• אתרו את אישור המסירה של הפסק ותייקו אותו. הוא הבסיס לכל טענה בעניין מועדים.
• בדקו את תניית הבוררות: אם יש בה תניית שיפוט מוסכמת, זה בית המשפט שאליו פונים.
• הכינו את הבקשה בתמצית: הסכם הבוררות, הפסק, תצהיר, ובקשה בגבולות שמונה עמודים.
• אם יש חשש להברחת נכסים, הגישו בקשה לפי סעיף 29 באותו יום שבו מוגשת בקשת האישור.
• אם אתם הצד שהפסיד, ההחלטה חייבת להתקבל מהר. ראו עץ ההחלטה של 45 הימים.

האמור כאן הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו יוצר יחסי עורך דין לקוח. תעריפי אגרות ותקנות סדרי דין מתעדכנים מעת לעת ויש לבדוק אותם לפני הגשה. משרד דוניץ ושות' ברעננה מלווה צדדים בהליכי אישור, ביטול ואכיפה של פסקי בוררות.