תיקון והשלמת פסק בוררות לפי סעיף 22

הפסק הגיע, ומשהו בו לא מסתדר. הסכום שנפסק בגוף ההנמקה הוא 840 אלף שקל, ובשורת הסיכום מופיע 480 אלף. או שהבורר קיבל את התביעה במלואה אבל לא כתב מילה על ריבית, על אף שהכסף מוחזק אצל הצד השני כבר שלוש שנים. או שזכיתם, ואין בפסק כל התייחסות להוצאות ולשכר טרחת עורך הדין. הרפלקס הוא לחשוב על ביטול. התשובה נמצאת במקום פשוט ומוקדם יותר.

ארבע העילות, ומה נכנס לכל אחת

הרשימה שבסעיף 22 סגורה, וכדאי להכיר אותה מדויק. הפער בין מה שנראה כמו "תיקון" בעיני צד מאוכזב לבין מה שהחוק מכיר בו הוא מקור לבזבוז זמן מיותר בדיוק בשבועות שאין בהם זמן לבזבז.

הקו המפריד בין שתי העילות הראשונות לבין השתיים האחרונות פשוט: הראשונות מתקנות, האחרונות משלימות. בשתי הראשונות הפסק אמר את דברו והנוסח בלבד פגום. בשתי האחרונות הפסק שתק לגמרי בסוגיה שהיה עליו לטפל בה.

מה סעיף 22 בשום אופן אינו

הוא אינו ערעור, ואינו הזדמנות שנייה. הביטוי המפתח בעילה השנייה, "ליקוי שאינו נוגע לגוף הסכסוך", מסמן את הגבול במפורש. ברגע שהבקשה נוגעת לגוף הסכסוך, היא יצאה מגדר הסעיף.

המבחן המעשי שאפשר להריץ לבד: אם הבורר ייעתר לבקשתכם, האם הוא צריך לחשוב מחדש על משהו. אם התשובה חיובית, זו אינה בקשת תיקון. תיקון אמיתי הוא פעולה מכנית כמעט. הבורר מסתכל, רואה שהמספר בשורת הסיכום אינו תואם את החישוב בגוף ההנמקה, ומתקן.

יש גם סיבה טקטית להקפיד. בקשת תיקון שמנוסחת כערעור מגיעה לבורר, ואחר כך לבית המשפט, כאיתות שאין לכם טענה של ממש. כשבאותו תיק תעלו בהמשך טענה אמיתית לפי סעיף 24, היא נקראת על רקע מה שקדם לה.

למי שהפגם באמת יורד לשורש ההכרעה, המסלול הנכון הוא אחר. עשר העילות מפורטות במאמר על ביטול פסק בוררות, והמסנן שרוב הבקשות נופלות עליו מוסבר במאמר על סעיף 26(א) ומבחן עיוות הדין.

מגבלת 30 הימים והאופן שבו היא מנוסחת

לשון החוק בעניין המועד מדויקת ושווה תשומת לב. לגבי שתי העילות האחרונות, ריבית והוצאות, נקבע שאין הבורר חייב להיזקק לבקשה שהוגשה לאחר 30 יום ממתן הפסק. לא נאמר שאסור לו. נאמר שאינו חייב.

הניואנס הזה משאיר פתח צר לבורר שיבחר להיזקק לבקשה מאוחרת, אבל אין שום סיבה לבנות עליו. בורר שכבר סיים את התיק, שילם על כך במחיר הזמן שלו ואולי כבר גבה את שכרו, אינו נוטה לפתוח אותו מחדש בלי חובה. תכננו לפי 30 יום.

לגבי שתי העילות הראשונות אין בסעיף מגבלת זמן מפורשת מקבילה, אבל התועלת בהמתנה אפסית. הסיבה נמצאת בפרק הבא.

סעיף 22(ג): 30 יום להחלטה

הבורר נדרש להחליט בבקשת התיקון תוך 30 יום. זהו מועד קצוב שנועד לשמור על מהירות, שהיא כל הרעיון בבוררות מלכתחילה.

בפרקטיקה, בורר שמקבל בקשת תיקון מעביר אותה תחילה לתגובת הצד השני, גם כשהתיקון נראה מובן מאליו. זו התנהלות נכונה מבחינתו, והיא גם מגנה על הפסק. תיקון שנעשה במעמד צד אחד הוא הזמנה לטענה עתידית שלא ניתנה לצד השני הזדמנות נאותה לטעון.

אם הבורר משתהה מעבר למועד, שלחו תזכורת בכתב שמציינת את סעיף 22(ג) ואת העובדה שמניין המועדים שאחרי הפסק תלוי בהחלטתו. במקרים חריגים בית המשפט מוסמך להאריך מועדים לפי סעיף 19, גם לאחר שחלפו.

סעיף 22(ד): כשבית המשפט מתקן בעצמו

לא תמיד הבורר הוא הכתובת. לעיתים הוא כבר אינו זמין, לעיתים חלפו המועדים, ולעיתים הליקוי מתגלה רק כשעורך הדין מכין את בקשת האישור.

סעיף 22(ד) פותר את זה: בית המשפט, בבואו לאשר את הפסק או לדון בבקשה לביטולו, רשאי לעשות בעצמו את שהבורר היה מוסמך לעשות לפי סעיף 22. במילים אחרות, ליקוי טכני אינו צריך לגרור סבב נוסף אצל הבורר אם ממילא מתנהל הליך בבית המשפט.

הסמכות הזו משתלבת עם סעיף 26(ב), שקובע מדרג ברור: אם ניתן להשיג את המטרה בביטול חלקי, בהשלמה, בתיקון או בהחזרת העניין לבורר, אלה עדיפים על ביטול מלא. לכן צד שמגיע לבית המשפט עם טענה של ליקוי טכני ומבקש ביטול, יגלה לרוב שבית המשפט מתקן ומאשר. הרחבה על ההליך במאמר על אישור פסק בוררות.

ההשפעה על מניין 45 הימים

זו הנקודה שהופכת את סעיף 22 מכלי טכני לכלי טקטי. סעיף 27 קובע שבקשה לביטול פסק בוררות מוגשת תוך 45 יום מיום שנמסר למבקש העתק הפסק. ומיד לאחר מכן נקבע שאם הוגשה פנייה לתיקון לפי סעיף 22, מניין הימים מתחיל מיום החלטת הבורר בפנייה.

המשמעות המעשית: בקשת תיקון עניינית מזיזה את קו הזינוק. במקום 45 יום מקבלת הפסק, אתם מקבלים את פרק הזמן עד להחלטת הבורר, ורק אז מתחילים 45 יום מלאים. בתיק מורכב שבו נדרש ניתוח של פרוטוקולים ומוצגים, זה יכול להיות ההבדל בין בקשה מוכנה לבקשה נחפזת.

אזהרה אחת. אם הבקשה שהגשתם אינה נכנסת לגדר סעיף 22 אלא היא ערעור מוסווה, אין ביטחון שהיא תזיז את המניין. אתם עלולים למצוא את עצמכם ביום 60 עם החלטה שדוחה את הבקשה ועם טענה שהמועד לביטול חלף. את התמונה המלאה של הצמתים מתאר המאמר על 45 הימים שאחרי הפסק.

ריבית והוצאות: איפה הכסף האמיתי

שתי העילות האחרונות בסעיף 22 נראות טכניות והן לרוב היקרות ביותר.

קחו ספק שניהל בוררות מול רשת קמעונאית על חוב של שני מיליון שקל שנצבר לפני ארבע שנים. הפסק מקבל את התביעה במלואה ואינו אומר דבר על ריבית. הסכום שיגיע לחשבון הבנק זהה לחוב הנומינלי מלפני ארבע שנים, ואת הפער סופג הזוכה. עילה 22(3) קיימת בדיוק בשביל הרגע הזה, והחלון הוא 30 יום.

אותו היגיון חל על הוצאות. פרט (יח) לתוספת הראשונה מסמיך את הבורר לתת הוראות בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך דין, ובדבר שכרו שלו, וברירת המחדל היא חלוקה חלק כחלק. צד שזכה במלוא תביעתו ולא ביקש השלמה, נושא בפועל בחצי משכר הבורר ובמלוא שכר עורך דינו. הרחבה על אופן קביעת השכר במאמר על שכר טרחת בורר.

האמור כאן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי, ואינו יוצר יחסי עורך דין ולקוח.

שני מסלולי 30 יום שאין לבלבל ביניהם

בחוק הבוררות מופיעים כמה מועדים של 30 יום, ושניים מהם קרובים מספיק כדי לגרום לטעות. סעיף 22 עוסק בתיקון והשלמה של פסק שניתן בהליך תקין. סעיף 15(ב) עוסק במשהו אחר לגמרי: פסק שניתן בהעדר בעל דין. שם ניתן לבקש את ביטול הפסק ואת חידוש הדיון תוך 30 יום מקבלת ההעתק, אם ההיעדרות הייתה מסיבה מוצדקת. אלה שני הליכים נפרדים עם עילות שונות לחלוטין.

מה לעשות עכשיו

• ביום קבלת הפסק, עברו עליו עם מחשבון. סכומים בגוף ההנמקה מול שורת הסיכום, תאריכים, זיהוי הצדדים והנכסים.
• בדקו שתי שאלות במפורש: האם יש הוראה בדבר ריבית, והאם יש הוראה בדבר הוצאות ושכר טרחה.
• אם משהו חסר, הגישו בקשה מנומקת לבורר תוך 30 יום, בהעתק לצד השני, וציינו במפורש על איזו מארבע העילות אתם נסמכים.
• נסחו את הבקשה כתיקון ולא כערעור. משפט אחד שמבקש הכרעה אחרת מכשיל את כולה.
• סמנו ביומן את יום ההחלטה של הבורר. משם מתחילים 45 הימים לפי סעיף 27.
• אם הבורר אינו זמין או שהמועד חלף, בדקו את מסלול סעיף 22(ד) במסגרת הליך אישור או ביטול פסק הבוררות.
• בתיקים משמעותיים כדאי להיוועץ בעורך דין המתמחה בבוררות עסקית עוד לפני הגשת הבקשה. משרד דוניץ ושות' מרעננה עוסק בליווי הליכי בוררות מסחריים.