פירוק שותפות בבוררות: עילות הפירוק וסדר חלוקת הנכסים

רוב הסכסוכים על פירוק שותפות אינם באמת סכסוכים על השאלה אם להיפרד. שני הצדדים כבר יודעים שזה נגמר. הוויכוח הוא על שני דברים אחרים: כמה שווה מה שנשאר, ומי מקבל אותו ראשון.

לשתי השאלות האלה יש תשובה חלקית בחוק. פקודת השותפויות קובעת מתי שותפות מתפרקת, מי רשאי לבקש זאת מבית המשפט, ובאיזה סדר מחלקים את מה שנשאר בקופה. מה שהיא לא קובעת הוא כמה שווה העסק, ומי מהשותפים ימשיך להפעיל אותו. שם נכנס הבורר.

שלוש הדרכים שבהן שותפות מתפרקת

המסלול הראשון הוא ההסכם. אם כתבתם בהסכם השותפות מנגנון יציאה, הודעה מוקדמת, נוסחת שווי ודרך תשלום, הפירוק הוא פעולה טכנית ולא התדיינות. זה המסלול הזול והמהיר, והוא זמין רק למי שטרח עליו מראש. הרחבה במאמר על הסעיפים שמונעים את הסכסוך בהסכם שותפות.

המסלול השני הוא סעיף 41 לפקודה, שמונה עילות פירוק הסכמיות ואוטומטיות. בין היתר נמנים שם תום התקופה שלשמה נוצרה השותפות והשלמת המיזם שלשמו הוקמה. שותפות שהוקמה לפרויקט בנייה אחד אינה זקוקה להחלטה מיוחדת כדי להסתיים כשהפרויקט נמסר.

המסלול השלישי הוא בית המשפט. סעיף 45 לפקודה מסדיר פירוק על פי בית המשפט ומונה שש עילות:

1. שותף שנעשה בלתי שפוי דרך קבע.
2. שותף שנעשה חסר כושר קבוע לקיים את חלקו בהתחייבויות השותפות.
3. התנהגות של שותף שיש בה כדי לפגוע בניהול העסקים.
4. הפרה נמשכת או מכוונת של הסכם השותפות.
5. מצב שבו המשך העסק אינו אפשרי אלא בהפסד.
6. נסיבות העושות את הפירוק למעשה של צדק ויושר.

עילת הצדק והיושר

העילה השישית היא עילת סל, והיא זו שמופיעה כמעט בכל בקשה. היא נועדה למצבים שהמחוקק לא ניסה למנות מראש: אובדן אמון מוחלט בין השותפים, מבוי סתום שאינו ניתן לשבירה בשותפות של חמישים חמישים, או שותפות שהתכלית שלשמה הוקמה כבר אינה קיימת.

היתרון שלה הוא הגמישות. החיסרון הוא אותו יתרון בדיוק. עילה שנבחנת לפי מכלול הנסיבות היא עילה שקשה לחזות את תוצאתה, וכשמדובר בעסק פעיל, בית המשפט לא ממהר להרוג אותו. בהקשר של חברה בבעלות שווה נקבע בעניין סתוי נגד נאחוסי (רע"א 5596/00) שכאשר החברה פעילה ורווחית ולא נוצר מבוי סתום, אין מקום לפירוק, וחלף זאת אושר מנגנון התמחרות שבו שמאים קובעים מחיר הוגן ואחד הצדדים רוכש את חלקו של רעהו. ההיגיון הזה, העדפת היפרדות על פני הריגת עסק חי, מלווה גם סכסוכי שותפויות.

מה מוסמך בורר להכריע בפירוק שותפות

כאן נדרש דיוק. סעיף 3 לחוק הבוררות קובע שאין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. הפדרציה לבוררות מונה פירוק חברה ופירוק שותפות בין העניינים שאינם נמסרים להכרעת בורר, לצד ענייני מעמד אישי ודיירות מוגנת. זו עמדה של גוף מקצועי ולא הוראת חוק מפורשת, אך היא נשענת על היגיון מוכר: צו פירוק פועל כלפי נושים, כלפי עובדים וכלפי מרשמים, ולא רק כלפי המתדיינים.

ומכאן החלוקה המעשית. הכרזת הפירוק עצמה, וכל מה שנוגע לצדדים שלישיים, נוטה לבית המשפט. ההתחשבנות בין השותפים היא סיפור אחר לגמרי. מי הפר את ההסכם, מה שווי המוניטין, האם משיכה מסוימת הייתה מותרת, מי חייב למי, מי רוכש את חלקו של מי ובאיזו פריסה, כל אלה שאלות חוזיות שהצדדים רשאים להתפשר עליהן, ולכן הן ניתנות למסירה לבורר.

סמכויות הבורר בנקודה הזו רחבות. פסקה יז לתוספת הראשונה מסמיכה אותו לתת פסק הצהרתי, צו עשה או לא תעשה, ביצוע בעין וכל סעד אחר שבית המשפט מוסמך לתתו, וכן פסק ביניים. פסקה ח מאפשרת לו להורות על גילוי מסמכים, על הצגתם ועל מענה לשאלונים, כפי שרשאי בית משפט. בסכסוך שכולו ספרים והתחשבנות, זו הסמכות שקובעת את התוצאה.

כשהצד השני מקדים ורץ לבית המשפט

תרחיש שכיח: יש תניית בוררות בהסכם השותפות, ובכל זאת מוגשת בקשת פירוק או תביעה כספית לבית המשפט. הכלי הוא בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. בית המשפט יעכב את ההליכים בתנאי שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ועודנו מוכן, ובלבד שהבקשה הוגשה לא יאוחר מהיום שבו טען לראשונה לגופו של עניין. שותף שהגיש כתב הגנה מפורט ורק אחר כך נזכר בתניה, איבד את זכותו. לצד זאת, לבית המשפט שיקול דעת שלא לעכב אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות, ובסכסוכי פירוק זו טענה שנשמעת לא מעט.

שאלה שנשכחת עד שהיא מגיעה: מי משלם. פסקה יח לתוספת הראשונה מסמיכה את הבורר להורות בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך דין, ובדבר שכרו שלו, וכן להורות על ערובה ועל הפקדה. ברירת המחדל בהעדר הוראה אחרת היא חלוקה בחלקים שווים בין הצדדים. בסכסוך פירוק, שבו נדרשות חוות דעת שווי, זה סכום שכדאי לתקצב מראש ולא לגלות באמצע.

ההיפרדות שמייתרת את הפירוק

שני אחים שניהלו יחד עסק הפצה במשך שתים עשרה שנה הגיעו לנקודה שבה אף אחד מהם לא היה מוכן להמשיך עם השני. אחד רצה פירוק, השני רצה להמשיך להפעיל את העסק. פירוק היה מוחק את המוניטין, את הסכמי ההפצה ואת הצוות. מנגנון בוררות שקבע מעריך שווי, מועד קובע ולוח תשלומים אפשר לאחד לקנות את השני, והעסק המשיך לעבוד. הרחבה במאמר על הערכת שווי בסכסוך.

סדר חלוקת הנכסים לפי סעיף 51

זהו החלק שרוב השותפים מגלים מאוחר מדי. סעיף 51 לפקודה מסדיר את יישוב החשבונות בין השותפים ואת סדר חלוקת הנכסים בפירוק. הסדר אינו יחסי ואינו מוסכם, אלא מדורג. כל שלב מקבל את מלוא מה שמגיע לו לפני שהשלב הבא מקבל שקל.

לצד סדר החלוקה קובע סעיף 51 גם את כלל ההפסדים: הפסדים, לרבות חסר בהון, משולמים תחילה מתוך הרווחים, ולאחר מכן מתוך ההון. בעסק שנסגר בגירעון פירושו של דבר שהחזר ההון בשלב הרביעי אינו הבטחה. שותף שהכניס שש מאות אלף שקל ושותף שהכניס מאה אלף עלולים שניהם לצאת עם פחות ממה שהכניסו, ולעיתים בפער שאיש מהם לא צפה.

שתי הבחנות שמשנות תוצאה: ראשית, ההבחנה בין הון לבין הלוואת שותף. אותו כסף בדיוק, בהתאם לאופן שבו נרשם בספרים, יכול לחזור בשלב השני או בשלב הרביעי. שנית, ההבחנה בין חוב לנושה חיצוני לבין חוב לשותף. ערבות אישית של שותף לחוב חיצוני מטשטשת את הגבול, וזו סוגיה שכדאי לברר לפני הפירוק ולא במהלכו. את החלוקה המדויקת לסעיפי המשנה שבסעיף 51 כדאי לאמת מול הנוסח המעודכן של הפקודה, משום שהפירוט אינו אחיד בכל המקורות.

הבורר אינו קשור בדין המהותי

נקודה שמשנה את כל מה שקראתם עד כאן. סעיף 2 לחוק הבוררות קובע שרואים הסכם בוררות כמכיל את הוראות התוספת הראשונה, ופסקה יד שבה קובעת שהבורר יפסוק לפי מיטב שפיטתו ואינו קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט.

כלומר סדר החלוקה שבסעיף 51 מחייב את בית המשפט. בורר רשאי להכריע אחרת, ופסק כזה לא יבוטל רק משום שנפלה בו טעות בדין. לשותף שהזרים את רוב הכסף זו סכנה ממשית. הפתרון פשוט וכתוב בשורה אחת: התניה מפורשת בתניית הבוררות שהבורר יפסוק לפי הדין המהותי, ולצידה חובת הנמקה. אותה התניה היא גם התנאי לפתיחת מסלול הערעור ברשות לבית המשפט לפי סעיף 29ב לחוק. הסבר מלא במאמר על התוספת הראשונה לחוק הבוררות, ועל ניסוח התניה במאמר על תניית בוררות בחוזה מסחרי.

מה לעשות עכשיו

• הוציאו את הסכם השותפות ובדקו אם יש בו מנגנון יציאה ותניית בוררות, ומה היקפה.
• בקשו מרואה החשבון פירוט של יתרות הון מול הלוואות שותפים. השורה הזו קובעת מי מקבל ראשון.
• מפו את החובות החיצוניים ואת הערבויות האישיות לפני שאתם מתחילים בהתחשבנות.
• הכריעו מוקדם אם אתם רוצים פירוק אמיתי או היפרדות שבה אחד ממשיך. אלה שני מסלולים שונים לגמרי.
• אם אתם הולכים לבוררות, קבעו בכתב שהבורר יפסוק לפי הדין, ינמק, ויקבע מועד קובע להערכת השווי.
• שמרו על הפעילות השוטפת בזמן ההליך. עסק שנעצר מאבד שווי, וההפסד מתחלק בין שניכם.

סכסוך פירוק נראה בהתחלה כמו ויכוח על כסף, אך ברוב המקרים הוא ויכוח על סדר. מי ראשון, מה קודם למה, ומה נחשב בכלל לנכס של השותפות. שותפים שמסדרים את השאלות האלה מוקדם מסיימים תוך חודשים. סוגיות מקבילות בהקשר של חברה מפורטות במאמר על בוררות בסכסוכי בעלי מניות, וזכויותיו של שותף לאורך חיי השותפות במאמר על זכויות שותף.

האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו יוצר יחסי עורך דין ולקוח. פירוק שותפות נגזר מנוסח ההסכם, ממצבת החובות ומהתנהלות הצדדים בפועל, ומחייב בחינה פרטנית.