אילו סכסוכים אי אפשר למסור לבוררות: סעיף 3 לחוק הבוררות והגבולות שלו

הרבה בעלי עסקים מגלים את הגבול הזה מאוחר מדי. הם חתמו על תניית בוררות רחבה, ניהלו הליך שלם, שילמו שכר בורר וקיבלו פסק, ורק אז מישהו טען שהעניין כלל לא היה בר-בוררות. פסק כזה חשוף לביטול, וההשקעה יורדת לטמיון.

מה בדיוק אומר סעיף 3

הנוסח קצר. אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. המבחן אינו רשימה סגורה של נושאים אלא שאלה אחת: האם הצדדים היו רשאים להסדיר את העניין בהסכם ביניהם. אם כן, מותר להעביר אותו גם לבורר. אם לא, גם הסכם הבוררות אינו תופס.

מאחורי המבחן עומדים שני רציונלים. הראשון הוא הגנה על מי שאינו יושב ליד השולחן, נושים, עובדים, בעלי מניות מיעוט או הציבור. השני הוא שמירת תחומים שהמדינה ריכזה בידי ערכאה מסוימת, כמו הסמכות הפלילית או סמכותו של בית הדין לעבודה.

הבעיה המעשית היא שסכסוכים עסקיים אמיתיים כמעט אף פעם אינם נקיים. תביעה אחת יכולה לכלול רכיב כספי מובהק, רכיב תאגידי ורכיב שנוגע לזכויות עובד. הבדיקה חייבת להיעשות רכיב אחר רכיב.

מפה מהירה: מה בר-בוררות ומה לא

סעד כספי מול סעד תאגידי-מבני

זה המקום שבו נופלות הכי הרבה תניות בוררות בהסכמי בעלי מניות. שני שותפים בחברה פרטית רבים, ולאחד מהם הסכם עם תניית בוררות רחבה. הוא מגיש בקשה בטענת קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות ומבקש שהחברה תרכוש את מניותיו בכפייה. הצד השני מבקש עיכוב הליכים ומפנה לתניה.

הכלל המעשי שהתגבש בפסיקה מבחין לפי אופי הסעד. מחלוקת כספית בין בעלי מניות, למשל חוב הלוואת בעלים, אי-תשלום דיבידנד שהוסכם או הפרת מצג בהסכם השקעה, נוטה להימסר לבוררות. לעומת זאת סעדים תאגידיים-מבניים, פירוק החברה, רכישה כפויה של מניות או תביעה נגזרת המוגשת בשם החברה, נוטים להישאר בבית המשפט. הנימוק אינו פורמלי: ההכרעה בהם משנה את מבנה ההון ומשפיעה על נושים, על עובדים ועל בעלי מניות אחרים שלא חתמו על ההסכם.

מכאן גם נובע שהרמת מסך לפי סעיף 6 לחוק החברות אינה כלי לצירוף מי שאינו חתום על הסכם בוררות. הפירוט המלא נמצא במאמר על בוררות בסכסוכי בעלי מניות ושותפים.

דיני עבודה קוגנטיים

דיני העבודה בישראל בנויים על שכבת זכויות שאי אפשר לוותר עליהן. שכר מינימום, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, חופשה שנתית והפרשות פנסיוניות אינם עניין שהצדדים רשאים להסדיר איך שירצו. לפי המבחן של סעיף 3, זכות שאי אפשר לוותר עליה בהסכם אינה יכולה גם להימסר לבורר לצורך ויתור עקיף.

יש כאן דקויות. חברה שהתקשרה עם יועץ במעמד של נותן שירותים, וכעת מתגלעת מחלוקת על שיעור העמלה, נמצאת במגרש מסחרי. אותה חברה, כשמתעוררת שאלה אם היה כאן יחסי עובד ומעביד למפרע, נמצאת במגרש אחר לגמרי. תניית בוררות בהסכם העסקה אינה משתיקה טענה לזכות קוגנטית. מי שמנסח הסכם עם מנהל בכיר צריך להביא זאת בחשבון ולא להסתמך על התניה כמחסום.

אינדיקציה נוספת לעמדת המחוקק אפשר למצוא בחוק שיפוט בתי דין דתיים משנת 2026, שהחריג במפורש יחסי עבודה פעילים ממסלול הבוררות שהוא יוצר, למעט מקרים ביוזמת העובד.

פירוק וחדלות פירעון

הליכי חדלות פירעון הם הליך קולקטיבי. הם קובעים את סדר הנשייה, מכריעים בתביעות חוב, בוחנים העדפות ומחלקים מסה מוגבלת בין רבים. אי אפשר להעביר לבורר פרטי הכרעה שמשפיעה על מאות נושים שאינם צד להסכם.

מנגד, סעיף 4 לחוק הבוררות קובע שההסכם וסמכות הבורר חלים גם על חליפי הצדדים, ומפרק או נאמן נכנס לנעליים של החברה גם לעניין תניית הבוררות. התוצאה היא תמונה מורכבת: תניית הבוררות אינה נמחקת, אך הפעלתה בפועל כפופה להליך הקולקטיבי ולעיתים לאישור בית המשפט. ההשלכות המעשיות מפורטות במאמר על בוררות וחדלות פירעון.

עניינים מנהליים ובוררות עם רשות

הפסיקה קבעה שעניינים מנהליים הכרוכים בהפעלת שיקול דעת שלטוני אינם ניתנים למסירה לבוררות. רשות מקומית אינה יכולה למסור לבורר את שאלת מתן ההיתר, את הפעלת סמכות התכנון או את שיקול הדעת בהקצאת משאב ציבורי. מדובר בסמכות שהופקדה בידיה ואינה ניתנת לאצילה, ובצידה חובות של שקיפות ופומביות.

זה אינו אומר שאי אפשר לנהל בוררות מול גוף ציבורי. סעיף 36 לחוק קובע שדין המדינה כדין כל אדם, בכפוף לחוק תיקון סדרי הדין האזרחי. הקו המפריד עובר בין המחלוקת החוזית הכספית, שהיא ברת-בוררות, ובין הפעלת הסמכות השלטונית עצמה, שאינה. יש להוסיף לכך מדרג אישורים פנימי שחל על פשרות של המדינה לפי הוראות התכ"ם, ודוח מבקר המדינה 66א משנת 2015 עמד על סתירות בין ההנחיות בתחום.

מעמד אישי ותובענות ייצוגיות

עניינים שבסטטוס אינם נקבעים בהסכמה, ולכן אינם נמסרים לבורר. נישואין וגירושין הם הדוגמה הברורה. רכיבים רכושיים נלווים הם סיפור אחר, אך גם בהם צריך זהירות בניסוח.

תובענה ייצוגית מציבה קושי מסוג אחר. המבקש מנהל הליך בשם קבוצה שלא חתמה על שום הסכם ולא הסמיכה איש. תניית בוררות בחוזה אחיד שנועדה לחסום הליך ייצוגי היא מהלך שדינו להיבחן בזהירות רבה. נוסף על כך, אחת מחזקות הקיפוח בסעיף 4 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 עוסקת בתנאי המחייב מסירת סכסוך לבוררות כאשר לספק יתרון בקביעת זהות הבורר או מקום הבוררות. תניית בוררות אינה מקפחת כשלעצמה, והחזקה קמה כשיש לספק יתרון בעיצוב הפורום.

מה קורה כשחלק מהסכסוך אינו בר-בוררות

לא כל תערובת הורגת את התניה. שתי דרכי פעולה מקובלות. האחת היא פיצול: הרכיב שאינו בר-בוררות נדון בבית המשפט והיתר בבוררות. השנייה היא ריכוז הכול בבית המשפט מכוח סעיף 5(ג) לחוק, שמאפשר שלא לעכב הליכים כשיש טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות.

הפסיקה פיתחה מבחן דו-שלבי לצירוף נתבע שאינו כבול להסכם הבוררות. תחילה בודקים אם הצירוף אותנטי או שנועד לעקוף את התניה. אחר כך בודקים אם פיצול הדיון עלול להוליד הכרעות סותרות. אם כן, יש טעם מיוחד שלא לעכב.

מה עולה בגורלו של פסק שניתן בעניין שאינו בר-בוררות

כאן נמצא המחיר האמיתי של הטעות. פסק שניתן בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם חשוף לשתי עילות ביטול מרכזיות מתוך עשר העילות שבסעיף 24 לחוק. הראשונה היא שלא היה הסכם בוררות בר-תוקף, שכן סעיף 3 שולל את תוקפו של ההסכם מלכתחילה. השנייה היא שתוכן הפסק מנוגד לתקנת הציבור, מושג שסתום שהפסיקה תיארה כמשקף את ערכי היסוד של השיטה, ובהם שלטון החוק וזכויות אדם.

הבדל מועדים אחד הופך את זה למסוכן במיוחד לצד הזוכה. ככלל, בקשת ביטול מוגשת תוך 45 יום מיום מסירת העתק הפסק. סעיף 27(ד) קובע שהמועדים אינם חלים על עילת היעדר הסכם בר-תוקף. כלומר, בעוד שרוב הטענות נסגרות אחרי חודש וחצי, הטענה שהעניין כלל לא היה בר-בוררות נשארת פתוחה לפרק זמן ארוך בהרבה. מי שהשקיע שנה בבוררות ושילם שכר בורר גבוה עלול לגלות שהפסק שבידו רעוע.

לכן הבדיקה נעשית בתחילת הדרך ולא בסופה. בחוזה, בשלב הניסוח. בסכסוך, לפני שמגישים את כתב התביעה לבורר. ובפגישת קדם-הבוררות, כשמנסחים את שטר הבוררין ומגדירים במדויק מה נמסר להכרעתו של הבורר ומה נשאר מחוץ להליך.

מה לעשות עכשיו

1. פרקו את הסכסוך לרכיבים ובדקו כל רכיב בנפרד מול המבחן של סעיף 3.
2. אם אתם צד לתניה ורוצים לעצור תביעה, פעלו לפני שאתם טוענים לגופו של עניין. סעיף 5(ב) חוסם בקשת עיכוב שהוגשה מאוחר מדי.
3. בניסוח חוזה חדש, אל תסתפקו בנוסח רחב. הגדירו מה נמסר ומה מוחרג במפורש. הרכיבים המלאים מופיעים במאמר על תניית בוררות בחוזה מסחרי, ותנאי התוקף במאמר על הסכם בוררות.
4. אם כבר ניתן פסק בעניין שאינו בר-בוררות, בדקו את מסלול הביטול. עילת היעדר הסכם בר-תוקף אינה כפופה למועדים הרגילים לפי סעיף 27(ד). ראו ביטול פסק בוררות.

האמור כאן הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי, ואין בקריאתו כדי ליצור יחסי עורך דין ולקוח. גבולות הבוררות נבחנים לפי נסיבות הסכסוך ולפי הנוסח המדויק של ההסכם.

עו״ד דוניץ מסביר, בווידאו

7:06

לכל הסרטונים של עו״ד דוניץ ←