הסכם בוררות: מה הופך אותו לתקף ומה מבטל אותו

רוב הסכמי הבוררות בישראל לא נכתבו כהסכמי בוררות. הם נולדו כפסקה אחת בסוף חוזה מסחרי, בשלב שבו כולם ידידותיים והעסקה נסגרת, ואיש לא באמת קרא אותם. שנים אחר כך אותה פסקה קובעת מי יכריע במחלוקת של מיליוני שקלים, לפי איזה דין, ובאיזו מהירות.

כאן נסביר מה החוק דורש כדי שההסכם יעמוד, מה מרוקן אותו מתוכן, ומי כבול לו גם בלי שחתם עליו.

שלוש השורות שבסעיף 1

סעיף 1 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, מגדיר הסכם בוררות בפשטות: הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין הצדדים או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד. שלושה רכיבים, וכולם חשובים.

בכתב, וזה לא נתון למשא ומתן

דרישת הכתב היא תנאי תוקף, לא המלצה. פגישה שבה שני שותפים סוכמים שכל מחלוקת תלך לרואה החשבון של החברה אינה יוצרת הסכם בוררות, גם אם שניהם זוכרים אותה היטב. בעניין עזרא נגד המועצה המקומית תל מונד נקבע שסמכות הבורר נובעת אך ורק מן ההסכם, ושהסכמה בעל פה אינה משנה הסכם בוררות שבכתב.

מנגד, אין דרישות צורה מכבידות. אין צורך בכותרת חגיגית, במסמך נפרד או בנוסח מסוים. תניה בתוך הסכם מייסדים, סעיף בהסכם קבלנות או מסמך קצר שנחתם אחרי שהסכסוך פרץ, כולם עומדים בדרישה. מסמך שנחתם אחרי פרוץ הסכסוך מכונה שטר בוררין, והוא הסכם בוררות לכל דבר.

סכסוך שנתגלע או שעשוי להתגלע

החוק מאפשר שתי נקודות זמן. אפשר להסכים על בוררות בעודכם חותמים על חוזה חדש, לפני שיש בכלל מחלוקת, וזו הדרך השכיחה. ואפשר להסכים אחרי שהסכסוך כבר על השולחן. הבחירה משפיעה על אופי הניסוח: תניה מראש חייבת להיות רחבה מספיק כדי לכסות סכסוכים שאיש לא חשב עליהם, ואילו מסמך שנחתם בדיעבד יכול להיות ממוקד וקונקרטי.

הניסוח הרחב המקובל מדבר על כל סכסוך הנובע מההסכם או הקשור אליו, לרבות הפרתו, אכיפתו, פרשנותו או ביטולו. תניה שמדברת רק על מחלוקות בעניין ביצוע העבודות משאירה מחוץ לבוררות את השאלה אם ההסכם עצמו תקף.

מה שלא כתבתם נכנס בכל זאת

סעיף 2 קובע שרואים כל הסכם בוררות כמכיל את הוראות התוספת הראשונה, ככל שהן נוגעות לעניין, אלא אם משתמעת כוונה אחרת. זו רשת ביטחון שהיא גם מלכודת. התוספת קובעת בורר יחיד, פסק בתוך שלושה חודשים עם אפשרות הארכה בשלושה נוספים, חלוקת הוצאות חלק כחלק, ושמירת התיק שבע שנים.

הפרט שמפתיע הכי הרבה בעלי עסקים הוא פרט (יד): הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה ויפסוק לפי מיטב שפיטתו, ואינו קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין. מי שלא כתב אחרת בחוזה הסכים לכך. הפירוט המלא מופיע במאמר על התוספת הראשונה.

סעיף 3: כשההסכם תקף אבל הנושא אינו

סעיף 3 קובע שאין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. בלשון פשוטה: אם אינכם רשאים להסדיר את הנושא בחוזה, אינכם רשאים למסור אותו לבורר. עניינים פליליים, מעמד אישי והפעלת שיקול דעת שלטוני נשארים מחוץ למגרש, וכך נקבע גם ביחס לעניינים מנהליים הכרוכים בשיקול דעת של רשות.

בעולם העסקי הגבול עובר במקום עדין יותר. סעד כספי בין בעלי מניות נוטה להיות בר-בוררות, ואילו סעדים תאגידיים-מבניים, כמו פירוק חברה או הסרת קיפוח בדרך של רכישה כפויה, נוטים להישאר בבית המשפט מפני שהם משליכים על נושים ועל צדדים שלישיים. מפה מלאה מופיעה במאמר על סכסוכים שאינם בני-בוררות.

סעיף 4: מי כבול להסכם בלי לחתום

סעיף 4 מרחיב את ההסכם ואת סמכות הבורר אל חליפי הצדדים. יורש שנכנס לנעליו של אב שנפטר, נמחה שקיבל את הזכויות בהמחאת חוב, מפרק של חברה בפירוק. כולם נכנסים למסגרת שנקבעה בהסכם המקורי. הסעיף חל גם על בורר חליף, כך שהחלפת בורר אינה מאפסת את ההליך.

הפסיקה זיהתה שלושה מעגלי הרחבה לתחולת הסכם בוררות מעבר לחותמים: הסכמה מכללא הנלמדת מפרשנות ההסכם או מהתנהגות הצדדים, חליפים לפי סעיף 4, וצדדים קשורים במקרים חריגים המצדיקים הרמת מסך. הכלל המעשי הוא שהרמת מסך אינה כלי שגרתי לצירוף מי שאינו חתום, ומי שרוצה לכבול ערב או חברת אם צריך להחתים אותם.

כשהנוסח עמום

תניה עמומה מתפרשת נגד מי שניסח אותה. זו נקודת המוצא, וממנה נגזרות תוצאות מעשיות מאוד. הטבלה מרכזת פגמים שכיחים ואת מה שהם עושים בפועל.

אוסף מורחב של טעויות ניסוח והדרך לתקנן מופיע במאמר על תניות בוררות פתולוגיות, ורשימת הרכיבים שכדאי לכלול מלכתחילה נמצאת במאמר על תניית בוררות בחוזה מסחרי.

עקרון ההיפרדות בקצרה

טענה נפוצה של צד שאינו רוצה בבוררות היא שהחוזה בטל, ולכן גם תניית הבוררות שבתוכו בטלה. הטענה נדחית. תניית הבוררות נתפסת כהסכם עצמאי שחי בתוך החוזה אך אינו תלוי בגורלו, והפסיקה קבעה שהיא ממשיכה לחול גם לאחר ביטול ההסכם שבו היא מצויה.

ההיגיון מעשי. אם די בטענת בטלות כדי לנטרל את התניה, כל צד שמעוניין להימנע מבוררות היה טוען לבטלות ומגיע לבית המשפט. יתרה מזו, השאלה אם החוזה תקף היא בדיוק סוג המחלוקת שהצדדים התכוונו למסור לבורר, כשניסחו תניה רחבה. הרחבה במאמר על עקרון ההיפרדות.

איך מאבדים הסכם תקף

גם הסכם ללא דופי אפשר לאבד בהתנהגות. סעיף 5(ב) קובע שבקשה לעיכוב הליכים תוגש לא יאוחר מהיום שבו טען המבקש לראשונה לגופו של עניין. צד שהגיש כתב הגנה מפורט, ניהל קדם משפט ורק אחר כך נזכר בתניה, ויתר על זכותו. בכיוון ההפוך, מי שהשתתף בהליך הבוררות בלי לכפור בסמכות אינו יכול לתקוף אותה בדיעבד, כפי שנקבע בעניין ספירא נגד ביק. ההתנגדות חייבת להיטען בזמן אמת.

הסכם בוררות מול לקוח או מול צד חלש

כשההסכם הוא חוזה אחיד, כזה שנוסחו נקבע מראש בידי צד אחד ומוצג לרבים, נכנס לתמונה חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982. אחת מחזקות הקיפוח שבסעיף 4 לחוק עוסקת בתנאי המחייב מסירת סכסוך לבוררות כאשר לספק יש יתרון בקביעת זהות הבורר או מקום הבוררות.

הפרשנות המקובלת מדויקת מכפי שנהוג לחשוב: תניית בוררות אינה מקפחת כשלעצמה, והחזקה קמה רק כשהספק מעצב את הפורום לטובתו. חברה שמחתימה מאות לקוחות על תניה הקובעת בורר מטעמה, במקום שנוח לה, לוקחת סיכון ממשי שהתניה תיפול. אותה חברה שתקבע מוסד בוררות ניטרלי ומינוי בידי גורם חיצוני נמצאת בעמדה טובה בהרבה. לצד הפרטי כדאי לדעת שבית הדין לחוזים אחידים סגור בפניו, ושהדרך המעשית היא להעלות את טענת הקיפוח כטענת הגנה בהליך רגיל.

מה לעשות עכשיו

הוציאו את החוזה ובדקו חמישה דברים בתניה: שהיא בכתב וחתומה, שהגדרת הסכסוך רחבה, שיש מנגנון מינוי ולא שם, שנקבע דין מהותי חל, ושיש חובת הנמקה ומסלול ערעור מוסכם. אם אתם באמצע סכסוך, בדקו נוסף על כך מי מבין הגורמים המעורבים כבול להסכם ומי לא, ואם כבר ננקטו הליכים בבית המשפט שמפעילים את מגבלת המועד של סעיף 5. רקע כללי על ההליך נמצא במאמר בוררות עסקית בישראל.

האמור כאן הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו יוצר יחסי עורך דין לקוח. תוקפו של הסכם בוררות נבחן על פי לשונו ועל פי נסיבות כריתתו.