סרבן בוררות: כשהצד השני לא ממנה, לא משלם ולא מתייצב

קבלן ראשי וקבלן משנה חתמו על חוזה עם תניית בוררות. הפרויקט הסתיים באיחור, החשבון הסופי במחלוקת, והקבלן הראשי מבין שהצד השני החליט על אסטרטגיה פשוטה: לא לענות. לא לענות למכתבים, לא להסכים על בורר, לא לשלם מקדמה ולא להתייצב. סרבנות היא טקטיקה מוכרת, והיא עובדת רק על מי שלא מכיר את הכלים שהחוק נותן.

ארבעה סוגים של סרבנות והמענה לכל אחד

שלב ראשון, הוא לא ממנה בורר

סרבנות המינוי היא הנפוצה ביותר, כי היא הזולה ביותר עבור הסרבן. הוא פשוט אינו עונה. סעיף 8(ב) מתמודד עם זה במנגנון קצר: שולחים הודעה בכתב הדורשת למנות בורר, ואם לא נענתה תוך שבעה ימים, פונים לבית המשפט המחוזי.

שלושה דברים הופכים את הבקשה הזו לחזקה. ראשית, תיעוד: הודעה בדואר רשום עם אישור מסירה, כפי שקובע פרט (כ) לתוספת. שנית, הצעת מועמדים קונקרטיים עם הסבר מדוע תחום מומחיותם מתאים לסכסוך, כי לשופט אין מאגר משלו והצעה מנומקת לרוב מתקבלת. שלישית, כרונולוגיה קצרה שמראה שהצד השני לא הגיב. הרחבה במאמר מינוי בורר.

שלב שני, הוא לא מגיש כתבי טענות ולא נותן מסמכים

אחרי שמונה בורר, הסרבנות משנה צורה. הכתבים לא מוגשים, המסמכים לא נמסרים, הבקשות לדחייה נערמות. פרט (ט) לתוספת הראשונה הוא הכלי המרכזי כאן. הוא קובע שצד שאינו מציית לצו של הבורר בלי הצדק סביר, לאחר שקיבל התראה, חשוף לסנקציה חריפה: אם הוא תובע, תביעתו תימחק או תידחה; אם הוא נתבע, הגנתו תימחק והבורר יפסוק במעמד צד אחד.

המילה "התראה" היא שדורשת עבודה. בקשו מהבורר להוציא החלטה מפורשת שקוצבת מועד אחרון ומזהירה במפורש מפני הסנקציה. החלטה כזו, בכתב ומומצאת כדין, היא מה שיגן על הפסק אם הצד השני יתעורר בהמשך ויטען לפי סעיף 24(4) שלא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון. סעיף 24(4) נבחן מהותית ולא פורמלית, והשאלה שבית המשפט שואל היא אם נמנעה מהצד הזדמנות אמיתית להשמיע את טענותיו, לא אם היו סטיות מסדרי הדין. על היקף חובות הגילוי ראו גילוי מסמכים בבוררות.

שלב שלישי, הוא לא מתייצב לדיון

פרט (י) קובע כלל אחד: הבורר לא יקיים ישיבה בהיעדרו של בעל דין אלא אם הזהיר אותו מראש. משניתנה האזהרה, סעיף 15 מאפשר לבורר לדון בסכסוך ולתת פסק בהיעדרו של הצד הנעדר.

לצד שנעדר יש דרך חזרה, אך צרה. סעיף 15(ב) מאפשר לו לבקש את ביטול הפסק ואת חידוש הדיון תוך שלושים יום מקבלת העתק הפסק, ורק אם ההיעדרות הייתה מסיבה מוצדקת. אשפוז, מילואים או תקלת המצאה אמיתית הם סיבה מוצדקת. החלטה טקטית לא להופיע אינה.

שלב רביעי, הוא לא משלם

סרבנות תשלום היא המסוכנת ביותר, מפני שהיא פוגעת בכם ולא רק בו. סעיף 31 קובע ששכר הבורר משתלם בסכומים, בחלקים ובמועדים שהבורר קבע, אלא אם נקבע אחרת בהסכם, ומאפשר לצד לשלם את חלקו של הצד המפגר ולחזור אליו. זה נשמע לא הוגן, וזה בדיוק הפתרון. אתם משלמים, ההליך ממשיך, והסכום נכלל בפסק ההוצאות.

החלופה גרועה יותר. סעיף 33 מקנה לבורר זכות עיכבון, כלומר זכות לעכב את מסירת הפסק עד לתשלום שכרו. אפשר להגיע למצב אבסורדי שבו הפסק כתוב, חתום ומונח במגירה, ואיש אינו יכול לעשות בו דבר. בית המשפט רשאי להורות על המשך ההליך או על מסירת הפסק כנגד הפקדה או ערובה, אבל זה מסלול ארוך ומיותר. פירוט במאמרים שכר טרחת בורר וזכות העיכבון של הבורר.

המניעה טובה מהתרופה. שטר בוררין שקובע מנגנון הפקדות מראש, שלפיו כל צד מפקיד סכום בתחילת ההליך ולפני כל ישיבת הוכחות, מנטרל את מרבית סרבנות התשלום.

האם הסרבנות באמת קונה זמן

ההנחה של הסרבן היא שכל יום של השהיה הוא רווח. בבוררות ההנחה הזו חלשה יותר מאשר בבית משפט. פרט (טו) לתוספת הראשונה קובע שהפסק יינתן תוך שלושה חודשים מהיום שהבורר החל לדון או שנדרש להתחיל, והבורר רשאי להאריך בשלושה חודשים נוספים. במוסדות הבוררות לוחות הזמנים חוזיים ולעיתים חדים יותר, ובכללים הייעודיים להתחדשות עירונית ההליך כולו אמור להסתיים תוך 45 יום.

יש סרבנים מתוחכמים שמנסים לנצל את המועד דווקא לכיוון ההפוך, כלומר להשהות עד שיחלוף הזמן ואז לטעון שהפסק ניתן באיחור, עילת ביטול לפי סעיף 24(8). המלכודת מחכה להם בסעיף 26(ג), שקובע שהטענה תישמע רק אם הצד שמר עליה בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק. מי שהשהה בשקט והמתין לתוצאה, לא יוכל להיתלות באיחור שהוא עצמו יצר. אם המועד מתקרב, בקשו הארכה בהסכמה או פנו לבית המשפט לפי סעיף 19, שמאפשר להאריך מועדים גם לאחר שחלפו.

שווה גם לזכור את הצד הכלכלי. בבוררות אין אגרה יחסית לשווי התביעה, כך שהסרבן אינו יכול להסתמך על מחסום העלות שמרתיע תובעים בבית משפט. ברגע שהחלטתם ללכת עד הסוף, מחיר הכניסה נמוך יחסית והזמן פועל פחות לטובתו.

מה הבורר לא יכול לעשות, ולמה בית המשפט נחוץ

לבורר אין סמכות ביזיון בית משפט, אין לו סמכות לפעול במעמד צד אחד, ואין לו תחולה על צדדים שלישיים כמו בנק, רשם או מחזיק בנכס. לכן סעיף 16 לחוק מקנה לבית המשפט, בעניינים שבבוררות, את אותן סמכויות שיש לו בתובענה רגילה: הזמנת עדים, כפייה וענישה של עד סרבן, תחליף המצאה, וכן עיקול נכסים, עיכוב יציאה מהארץ, ערובה, כינוס נכסים וצווי עשה ולא תעשה.

סעיף 16(ב) מוסיף פרט שנשכח לעיתים קרובות, ולפיו את הבקשה רשאי להגיש בעל דין או הבורר עצמו. כשעד מרכזי מסרב להתייצב, זו הדרך. סעיף 18 מבהיר שפנייה לבית המשפט אינה מעכבת את מהלך הבוררות אלא אם הורו בית המשפט או הבורר, כך שהסרבן אינו יכול להשתמש בהליך בבית המשפט כדי לקנות זמן. ראו גם סעדים זמניים בבוררות.

הטעות שעולה ביוקר, לענות בסרבנות משלכם

כשצד אחד מסכל, מתעורר פיתוי לוותר על ההליך, להתעלם מהחלטות הבורר או להגיש תביעה מקבילה בבית המשפט. כל אלה פוגעים בכם. מי שנוטש את הבוררות מאבד את הטענה שהיה מוכן לקיימה, וזה תנאי מפורש בסעיף 5. מי שמתדיין בבית המשפט לגופו של עניין מאבד את זכות העיכוב.

לצד השני של המשוואה, סרבן שבכל זאת מגיע ומשתתף אינו יכול לשמור טענות בכיס. בפרשת ספירא נגד ביק נקבע שצד אינו יכול לכפור בסמכות הבורר לאחר שהשתתף בהליך, וההתנגדות חייבת להיות מועלית בזמן אמת. אותו כלל פועל לשני הכיוונים: העלו כל התנגדות מיד, בכתב, ובקשו החלטה.

מה לעשות עכשיו

• העבירו הכול לכתב. מכתבים, אישורי מסירה, החלטות בורר והתראות. תיעוד הוא מה שהופך סרבנות לראיה.
• אל תמתינו יותר משבעה ימים אחרי הודעת המינוי. פנייה מהירה לבית המשפט משנה את התמריצים של הצד השני.
• בקשו מהבורר החלטות מפורשות עם מועדים ועם אזהרה מפני הסנקציה, ולא הערות בעל פה בפרוטוקול.
• אם יש חשש שהנכסים ייעלמו עד לפסק, שקלו בקשה לעיקול או לערובה בבית המשפט במקביל.
• בחוזה הבא, שלבו מנגנון מינוי מוסדי ומנגנון הפקדות. שני אלה מייתרים את רוב תרחישי הסרבנות.

הכתוב כאן הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו יוצר יחסי עורך דין לקוח. הכלים המתאימים תלויים בלשון ההסכם ובנסיבות. לתמונה מלאה של מהלך ההליך ראו הליך בוררות שלב אחר שלב.