בוררות עסקית מרכז הידע לבוררות עסקית בישראל
שותפים ובעלי מניות

פירוק חברה מטעמי צדק ויושר: מתי בית המשפט נעתר, ולמה זה כמעט אף פעם לא הסעד הנכון

מאת עו״ד דב (דובי) דוניץ · עודכן 05.08.2026 · זמן קריאה כ-8 דקות

חדר ישיבות ריק בחברה פרטית שנקלעה למבוי סתום בין בעלי המניות

שני אחים מחזיקים בחלקים שווים בחברה שהקימו לפני עשרים שנה. אחד מנהל בפועל, השני מחזיק חצי מהמניות ולא ראה דוח כספי כבר שלוש שנים. האסיפה הכללית מתכנסת ומתפזרת בלי החלטה, הדירקטוריון משותק, והעסק ממשיך לעבוד רק בזכות מנהלי השטח. בשלב כלשהו נאמר המשפט שכולם חוששים ממנו: אם ככה, שיפרקו את החברה.

פירוק חברה מטעמי צדק ויושר הוא עילת סל שמאפשרת לבית המשפט להורות על פירוק גם כשהחברה סולבנטית, במצבים של מבוי סתום, סיכול מטרת החברה או קיפוח שאין לו מרפא אחר. זהו סעד אחרון. בתי המשפט מעדיפים היפרדות בדרך של רכישת מניות או התמחרות, והסמכות להורות על פירוק נתונה לבית המשפט ולא לבורר.

מהי בכלל עילת הצדק והיושר

זו עילת סל. היא אינה מונה רשימה סגורה של מצבים, אלא מפקידה בידי בית המשפט שיקול דעת רחב להורות על פירוק כאשר המשך קיומה של החברה במתכונתה הנוכחית אינו צודק כלפי מי שמבקש לצאת ממנה. אין דרישה להוכיח חדלות פירעון. אין דרישה להוכיח מרמה. יש דרישה להראות שהמצב בלתי נסבל ושאין לו מוצא סביר אחר.

הניסוח ההיסטורי מוכר לכל מי שעסק בתחום. עילות הפירוק בידי בית המשפט נקבעו בסעיף 257 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983. ביניהן החלטה מיוחדת של החברה שתפורק בידי בית המשפט, אי התחלת עסקים בתוך שנה מיום ההתאגדות או הפסקת עסקים למשך שנה, חדלות פירעון, ולבסוף עילת הסל שבסעיף 257(5): בית המשפט סבור שמן הצדק והיושר הוא שהחברה תפורק.

הערה שחייבים לומר בגלוי

ההסדר החקיקתי נדד בין דברי חקיקה שונים לאורך השנים. חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, הוא היום החוק המסדיר את הליכי הפירוק של חברה חדלת פירעון. פירוק של חברה סולבנטית בידי בית המשפט מוסדר במקום אחר, ומקורות מקצועיים שונים מפנים למספרי סעיפים שאינם זהים זה לזה. משום כך לא נציין כאן מספר סעיף.

זו אינה זהירות מיותרת. מי שמגיש בקשה על סמך הפניה שהעתיק ממאמר ישן עלול לגלות שההפניה אינה מעודכנת, ולשלם על כך באגרה, בזמן ובהוצאות. לפני הגשה בפועל, אמתו את מספר הסעיף מול הנוסח המעודכן של החוק ביום ההגשה. עורך דין שמטפל בתיק כזה עושה זאת ממילא, וכדאי שתדעו לשאול אותו על כך.

שלושת המצבים שבהם העילה נטענת

הספרות המקצועית מזהה שלושה סוגי מצבים שאליהם כוונה עילת הסל: מבוי סתום, סיכול מטרת החברה, ומניעת קיפוח. שלושתם מופיעים בפועל בסכסוכי בעלי מניות בישראל, ולכל אחד מהם היגיון אחר.

מבוי סתום

המצב הקלאסי הוא חברה בבעלות חמישים חמישים שבה שני הצדדים אינם מדברים. אין רוב לשום החלטה, אין דרך למנות דירקטור, אין דרך לאשר תקציב ואין דרך לחלק רווח. חברה במצב כזה אינה בהכרח מפסידה כסף. היא פשוט אינה מסוגלת להחליט דבר. ככל שהשיתוק ממושך, מוכח ומתועד, כך גדל הסיכוי שבית המשפט יראה בו נסיבה המצדיקה התערבות. הרחבה במאמר על מבוי סתום בחברה.

סיכול מטרת החברה

חברה הוקמה כדי לבצע מיזם אחד, המיזם ירד מהפרק, ומה שנשאר הוא שלד תאגידי ומחלוקת. שני יזמים שהקימו חברה לפרויקט נדל"ן מסוים, והקרקע נמכרה בסופו של דבר לצד שלישי, מחזיקים בחברה שאין לה עוד תכלית. כשמטרת ההתאגדות התרוקנה מתוכן, הטענה שאין הצדקה לכפות על הצדדים להישאר שותפים נעשית חזקה יותר.

קיפוח שאין לו מרפא אחר

הכלי הרגיל של בעל מניות שנדחק החוצה בחברה פרטית הוא תביעה להסרת קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות. הסעיף מקנה לבית המשפט סמכות רחבה במיוחד לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובכלל זה הוראות בדבר אופן ניהול ענייני החברה בעתיד והוראה שהחברה או בעלי מניות ירכשו את מניות המקופח. עילת הצדק והיושר נכנסת לתמונה רק כשהמסלול הזה מוצה או שאינו נותן מענה. פירוט במאמר על קיפוח בעלי מניות מיעוט.

מעין שותפות: הרעיון שמסביר את הכול

הרבה חברות פרטיות בישראל הן חברות רק על הנייר. בפועל מדובר בשותפות בין שניים או שלושה אנשים שהחליטו להתאגד, וההנחות שביניהם נשענו על אמון אישי ועל שיחות במטבח, לא על מסמכי התאגדות. בע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת הכיר בית המשפט העליון בשתי עילות חלופיות לקיפוח: פגיעה בציפיות לגיטימיות להשתתף בניהול, ואפיון החברה כמעין שותפות שבה אובדן האמון בין השותפים מצדיק התערבות. באותו עניין נקבע גם שסעיף 191 מאפשר להורות על רכישת מניות.

המשמעות המעשית גדולה. אם החברה שלכם היא מעין שותפות, ההנחה שהרוב מחליט והמיעוט שותק נחלשת מאוד, ובעל מניות שהודר מהניהול מחזיק בטענה ממשית. אבל שימו לב לכיוון שאליו ההלכה מובילה. היא מובילה לסעד של רכישת מניות, לא לסעד של פירוק.

למה פירוק הוא באמת מוצא אחרון

נקודת המוצא של בית המשפט היא שחברה פעילה שווה יותר חיה מאשר מפורקת. פירוק מכלה ערך. הוא מפטר עובדים, מפסיק חוזים מול ספקים, פוגע בשם המסחרי ומוכר נכסים במחיר מימוש ולא במחיר שוק. במקום שבו אפשר להפריד בין הצדדים ולהשאיר את העסק על רגליו, זה מה שייעשה.

התקדים המרכזי הוא רע"א 5596/00 סתוי נ' נאחוסי. בית המשפט העליון דחה בקשה לפרק חברת מסעדה בבעלות חמישים חמישים, מן הטעם שהחברה פעילה ורווחית ולא נוצר בה מבוי סתום. חלף פירוק אושר מנגנון התמחרות שבו שמאים יקבעו מחיר הוגן ואחד השותפים ירכוש את חלקו של רעהו. זהו התקדים שמסביר מדוע חלק ניכר מבקשות הפירוק מטעמי צדק ויושר נדחות בפועל.

נקודה נוספת שכדאי להכיר: בע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ נקבע שעילת הקיפוח פתוחה גם בפני בעל חמישים אחוז מהמניות, ואין דרישה שהמקפח יהיה דווקא הרוב. בסכסוך חמישים חמישים זו נקודה קריטית, מפני שהיא פותחת מסלול סעד מתון בלי לגעת בפירוק כלל.

המצב בחברהמה מבקש בעל המניותהסעד שבית המשפט נוטה לתתהנימוק
חברה פעילה ורווחית, יחסים עכוריםפירוקהתמחרות או רכישת מניותאין הצדקה לכלות ערך בחברה שפועלת
שיתוק מוחלט בקבלת החלטותפירוקלרוב מנגנון היפרדות, פירוק במקרי קצההפירוק נבחן רק כשאין דרך אחרת להפריד
מטרת ההתאגדות התרוקנה מתוכןפירוקסיכוי גבוה יחסית להיענותלא נותרה תכלית עסקית להמשך הכפייה
הדרה מניהול ומחלוקת רווחיםהסרת קיפוחהוראות ניהול או רכישת מניותסעיף 191 מקנה שיקול דעת רחב בבחירת הסעד
חשש לדילול או למכירת נכס מהותיצו מניעהסעד זמנישמירת המצב הקיים עד להכרעה בתיק
חברה חדלת פירעוןפירוקמסלול חוק חדלות פירעון ושיקום כלכליהליך קולקטיבי הנוגע לכלל הנושים

שותפות: אותה עילה, מסלול אחר

אם העסק רשום כשותפות ולא כחברה, התמונה בהירה יותר. סעיף 45 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975, מונה שש עילות לפירוק על פי בית המשפט: שותף שנעשה בלתי שפוי דרך קבע; שותף שנעשה חסר כושר קבוע לקיים את חלקו בהתחייבויות השותפות; התנהגות שותף שיש בה כדי לפגוע בניהול העסקים; הפרה נמשכת או מכוונת של הסכם השותפות; מצב שבו המשך העסק אינו אפשרי אלא בהפסד; ולבסוף עילת הסל, נסיבות העושות את הפירוק למעשה של צדק ויושר.

סעיף 51 לפקודה קובע את סדר יישוב החשבונות: תחילה סילוק חובות לנושים שאינם שותפים, אחר כך החזר מקדמות והלוואות שנתנו שותפים, הוצאות הפירוק, החזר ההון, והיתרה מתחלקת בין השותפים לפי יחסי חלוקת הרווחים. הפסדים, לרבות חסר בהון, משולמים תחילה מתוך הרווחים ורק אחר כך מתוך ההון.

עוד נקודה ששווה כסף לרבים: סעיף 6 לפקודה קובע שאי רישומה של שותפות לא ישפיע בשיקול אם השותפות קיימת ואם לאו. שני אנשים שעבדו יחד בלחיצת יד, בלי רישום ובלי הסכם כתוב, הם שותפים לכל דבר, על כל הזכויות והחובות שנגזרות מכך.

הנקודה שבגללה הגעתם לכאן: האם בורר יכול לפרק חברה

אם חתמתם על תניית בוררות רחבה, ההנחה הטבעית שלכם היא שכל סכסוך בין בעלי המניות ילך לבורר. בסעד הזה ההנחה כנראה אינה נכונה, וכדאי לדעת זאת לפני שמשקיעים בהליך.

סעיף 3 לחוק הבוררות קובע שאין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. צו פירוק אינו הכרעה בין שני יריבים בלבד. הוא הליך קולקטיבי שמשליך על נושים, על עובדים, על רשם החברות ועל צדדים שלישיים שמעולם לא חתמו על דבר. הפדרציה לבוררות מונה במפורש את פירוק החברה ואת פירוק השותפות בין העניינים שאינם נמסרים להכרעת בורר, לצד ענייני מעמד אישי ודיירות מוגנת.

נאמר זאת בזהירות המתחייבת: זהו מקור מקצועי מוסדי, לא הוראת חוק מפורשת ולא פסק דין. מכל מקום, המסקנה המעשית ברורה. מי שמבקש צו פירוק פונה לבית המשפט המחוזי. מי שמבקש צו פירוק מבורר מסתכן בפסק שיותקף בטענת חוסר סמכות, ובגילוי כעבור שנה שהוא חזר לנקודת ההתחלה. רקע נוסף במאמר על סכסוכים שאינם בני בוררות.

מה כן אפשר למסור לבורר

הרבה מאוד, ולמעשה כמעט כל מה שבאמת פותר את הסכסוך. פסקה יז לתוספת הראשונה לחוק הבוררות מסמיכה את הבורר לתת פסק הצהרתי, צו עשה או צו לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר שבית המשפט מוסמך לתתו. סעדים בעלי אופי חוזי אובליגטורי הם בדיוק סוג הסעדים שהתוספת מכירה בהם.

מכאן שבורר יכול לחייב צד לרכוש מניות במחיר שייקבע, להפעיל מנגנון התמחרות, להורות על אופן ניהול ענייני החברה ולקבוע שווי. אלה בדיוק הסעדים שבית המשפט מעדיף ממילא על פני פירוק, ולכן בוררות מנוסחת היטב יכולה להביא אתכם לאותה תוצאה מהר יותר ובשקט. הרחבה במאמר על מנגנון היפרדות בין בעלי מניות.

אזהרה שנשכחת: הבורר אינו כפוף לדין המהותי

פסקה יד לתוספת הראשונה קובעת שהבורר אינו קשור בדין המהותי, בדיני הראיות ובסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט, אלא אם הצדדים התנו אחרת. כלומר כל מה שכתוב בחוק החברות, לרבות סעיף 191 והפרשנות שניתנה לו בפסיקה, הוא ברירת מחדל של בית משפט ולא של בורר. בורר רשאי להכריע אחרת, ופסק כזה לא יבוטל רק משום שנפלה בו טעות בדין. מי שרוצה שהדין יחול חייב לכתוב זאת במפורש בתניה. ראו התוספת הראשונה לחוק הבוררות ואת המאמר על תניית בוררות בחוזה מסחרי.

מה לעשות עכשיו

האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו יוצר יחסי עורך דין ולקוח. עילת הצדק והיושר נבחנת לפי נסיבות התיק, מסמכי ההתאגדות והתנהלות הצדדים בפועל, ומחייבת בחינה פרטנית. משרד דוניץ ושות' עוסק בדיני תאגידים ובבוררות עסקית.

שאלות ותשובות

מה זה בעצם פירוק חברה מטעמי צדק ויושר
זו עילת סל שמאפשרת לבית המשפט להורות על פירוק חברה גם כשהיא סולבנטית ומשלמת את חובותיה. אין צורך להוכיח חדלות פירעון ואין צורך להוכיח עבירה פלילית. צריך להראות שהמצב בין בעלי המניות בלתי נסבל ושאין לו מוצא סביר אחר. בפרקטיקה בתי המשפט מפרשים את העילה בצמצום ומעדיפים סעד מתון יותר.
מבוי סתום בין שני בעלי מניות שווים מספיק כדי לפרק את החברה
לא בהכרח. בית המשפט בוחן אם השיתוק אמיתי ומתמשך ואם הוא פוגע ביכולת החברה לתפקד. חברה שממשיכה לפעול ולהרוויח למרות היחסים העכורים אינה חברה במבוי סתום לצורך העניין. גם כשהשיתוק מוכח, הנטייה היא להורות על מנגנון היפרדות שבו צד אחד רוכש את חלקו של האחר, ולא לפרק עסק חי.
מה ההבדל בין תביעת קיפוח לבין בקשת פירוק
תביעת קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות מבקשת מבית המשפט לתת הוראות להסרת הקיפוח, ובכלל זה הוראה שהחברה או בעלי מניות ירכשו את מניות המקופח. בקשת פירוק מבקשת לחסל את החברה. סעד הקיפוח גמיש בהרבה, שומר על ערך העסק ולכן מועדף. מרבית התיקים שמתחילים כאיום בפירוק נגמרים בהסדר רכישה.
בורר יכול להורות על פירוק חברה
ככל הנראה לא. סעיף 3 לחוק הבוררות שולל תוקף מהסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים, וצו פירוק הוא הליך קולקטיבי שמשליך על נושים, על עובדים ועל רשם החברות. הפדרציה לבוררות מונה את פירוק החברה ופירוק השותפות בין העניינים שאינם נמסרים לבורר. מי שזה הסעד שהוא רוצה, פונה לבית המשפט.
אז מה כן אפשר להעביר לבורר בסכסוך כזה
כמעט כל מה שבאמת פותר את הסכסוך. פסקה יז לתוספת הראשונה לחוק הבוררות מסמיכה בורר לתת פסק הצהרתי, צו עשה, ביצוע בעין וכל סעד אחר שבית משפט מוסמך לתתו. בורר יכול לחייב צד לרכוש מניות, להפעיל מנגנון התמחרות, לקבוע שווי ולהורות על אופן ניהול החברה. אלה בדיוק הסעדים שבית המשפט מעדיף ממילא.
למה המאמר לא נוקב במספר הסעיף שמסדיר פירוק חברה סולבנטית
מפני שההסדר החקיקתי נדד בין דברי חקיקה שונים לאורך השנים, ומקורות מקצועיים שונים מפנים למספרי סעיפים שאינם זהים. הסתמכות על הפניה שגויה עולה זמן וכסף. חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי מסדיר היום פירוק של חברה חדלת פירעון. לפני כל הגשה בפועל יש לאמת את ההפניה מול הנוסח המעודכן של החוק.
בשותפות המצב זהה
לא. בשותפות התמונה בהירה יותר. סעיף 45 לפקודת השותפויות מונה שש עילות לפירוק על פי בית המשפט, ובהן עילת סל של נסיבות העושות את הפירוק למעשה של צדק ויושר. סעיף 51 קובע את סדר יישוב החשבונות בין השותפים. שימו לב גם שסעיף 6 קובע ששותפות שלא נרשמה קיימת משפטית למרות זאת.
כמה זמן לוקח הליך כזה
בקשת פירוק בבית המשפט המחוזי היא הליך ארוך, ובסכסוך אמיתי בין בעלי מניות היא נוטה להימשך שנים, בין היתר משום שהיא מזמינה תביעות שכנגד. מנגנון היפרדות מוסכם או בוררות ממוקדת בשאלת השווי מסתיימים בפרק זמן קצר בהרבה. זו אחת הסיבות המרכזיות שכדאי לקבוע מנגנון יציאה כבר בהסכם.

שוקלים בוררות או שכבר נמצאים בתוכה?

עו״ד דב (דובי) דוניץ ומשרד דוניץ ושות׳ עורכי דין מלווים חברות ובעלי עסקים בניסוח תניות בוררות, בניהול הליכי בוררות ובהליכי אישור וביטול של פסקי בוררות.

לפנייה ראשונית
הבהרה: האמור בעמוד זה הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו יוצר יחסי עורך דין ולקוח. כל מקרה נבחן לגופו, והדין והתעריפים משתנים מעת לעת. אין להסתמך על האמור כאן בלי לקבל ייעוץ פרטני.